Vayedaber

שְׁמוּאֵל אָמַר. פְּרָט רִבִּי מֵאִיר כְּלָל לְרִבִּי יְהוּדָה. פְּרָט רִבִּי יְהוּדָה כְּלָל לְרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זֵירָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרִין שֶׁאֵין פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְשׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה לַכֹּל חָתַם. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. לֹא חָתַם אֶלָּא בִשׁאֵילַת שָׁלוֹם. אִם אוֹמֵר אַתְּ. פְּרָט רִבִּי מֵאִיר כְּלָל לְרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה לַכֹּל חָתַם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה שֶׁאֵין פְּרָטוֹ שֶׁלְּרִבִּי יְהוּדָה כְּלָלוֹ שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר.דְּתַנִּינָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֲפִילּוּ אָמַר. חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת. חַייָב בְּכָל אַחַת וְאַחַת׃ וְלֵית אִינָּשׁ אֲמַר אֲפִילוּ אֶלָּא דְמוֹדֶה בְקַדְמִיתָא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר בֵּין שֶׁאָמַר. חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין. בֵּין שֶׁאָמַר. חִיטִּין שְׂעוֹרִין כּוּסְמִין. כְּלָל וּפְרָט הוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה אִם אָמַר. חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכוּסְמִין. כְּלָל וּפְרָט הוּא. אִם אָמַר. חִיטִּין שְׂעוֹרִין כּוּסְמִין. כְּלָל שֶׁאֵין עִמּוֹ פְרָט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אם אמר חטה ושעורה וכוסמת כלל שאין עמו פרט. כלומר דלאו כלום הוא דס''ל דלא מחשבינן כל אחד מין בפני עצמו דנימא ביה דפעמים כלל ופעמים פרט דחיטה גרגיר אחד קאמר וכן שעורה וכוסמת ומה אתה מחלקן או כוללן ובהא הוא דפליג עם ר''מ:

על דעתיה דר' יהודה אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא. כדאמרן לפעמים כלל ולפעמים פרט:

על דעתיה וכו'. גי' זו קשה וה''ג בגיטין על דעתיה דר''מ בין שאמר חטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חטה ושעורה וכוסמת כלל ופרט הוא. כלומר דבהא פליגי דלר''מ אין חילוק בין אמר חטין ובין אמר חטה דעל מין חטין קאמר ובשניהם אמרינן דלפעמים כלל הוי היכא דאמר בלא וי''ו ופעמי' פרט הוי היכא דאמר בוי''ו ואם אמר חטה ושעורה וכוסמת הוי כדין חטין ושעורין וכוסמין וחייב על כל אחת ואחת:

מתניתא אמרה. ממתני' דהכא שמענו שאין פרטו של ר' יהודה והיינו בולא לך ולא לך כדאמר בברייתא כללו של ר''מ היא כדאמר שמואל דאי כדשמואל דזהו כללו של ר''מ וא''כ אינו חייב אלא אחת קשי' הא דתנינן ר''מ אמר אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת ולית אינש אמר אפי' אלא מכלל דמודה בקדמייתא דאל''כ לא שייך אפי' אלא ודאי מודה ר''מ בקדמייתא דתני במתני' בחטין ושעורין וכוסמין והיינו ולא לך ולא לך בוי''ו דחייב על כל א' ואחת אלמא דאין זה כללו של ר''מ אלא דס''ל דהא פרטא הוי ומודה הוא בזה לר' יהודה ומינה למדו ר' ינאי ור' יוחנן דלא מפרשי כדשמואל ולקמיה מפרש במאי פליגי ר''מ ור' יהודה:

אם אומר את. ואי ס''ד כדאמרת דפרט של ר''מ והיינו לא לך לא לך כללו של ר' יהודה הוי א''כ קשי' לר' יהודה דקי''ל כוותיה לגבי ר''מ ואיהו משוי לא לך לא לך לכללא דשבועה אכולן קאי ולא אכל חד וחד והכי נמי נימא אפי' שואל אני בלא וי''ו חזקה על הכל חתמו אלא ע''כ ר' יוחנן ור' ינאי דאינהו ודאי כר' יהודה סבירא להו מפרשי אליביה דלא משוי כללא בלא לך ולא לך אלא דוקא באומר שבועה שאין לכולכם בידי הוא דהוי כללא לר' יהודה ופליגי אדשמואל:

מיליהון דרבנן אמרין. מדברי רבנן דלעיל והיינו ר' יוחנן שאמר בשם ר' ינאי שמענו דלא ס''ל כהא דשמואל ואליבא דר' יהודה דהא אמרי אם כתב שואל אני בשלום בלא וי''ו לא חתם אלא על שאילת שלום:

שמואל אמר פרט ר''מ. פרטו של ר''מ זהו כללו של ר' יהודה כדגרסינן בברייתא גבי היו חמשה תובעין אותו כלל אינו חייב אלא אחת ופרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר''מ ר' יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ומפרש שמואל דמה ששמע ר' יהודה שהיה ר''מ עושה אותו כלל והיינו ולא לך ולא לך בוי''ו וס''ל דאינו חייב אלא אחת בזה פליג ר' יהודה ועושה אותו פרט וחייב על כל אחת ואחת וממילא שמעינן דפרטו של ר''מ והיינו לא לך לא לך בלא וי''ו דאי לאו הכי מאי הוו תו פרטא לר''מ זהו כללו של ר' יהודה והכי קאמר ולא לך בוי''ו הוא דחייב על כל אחת ואחת הא לא לך לא לך בלא וי''ו אינו חייב אלא אחת דכללא הוי:

תֶּן לִי חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין כול'. 26a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָן נִכְלָלִין בְּקָרְבָּן אֶחָד וְנִפְרָטִין בְּג' קָרְבָּנוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. פְּרוֹטָה חִיטִּין וּפְרוֹטָה שְׂעוֹרִין וּפְרוֹטָה כוּסְמִין נִכְלָלִין בְּקָרְבָּן אֶחָד נִפְרְטִין לְג' קָרְבָּנוֹת. פְּרוֹטָה שְׁלִישׁ חִיטִּין פְּרוֹטָה שְׁלִישׁ שְׂעוֹרִין פְּרוֹטָה שְׁלִישׁ כּוּסְמִין מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ כוּלָּן. אִיתָא חֲמִי. אִילּוּ הָיוּ בְיָדוֹ כַמָּה מִינִין בִּפְרוֹטָה אֲפִילוּ כֵן נִכְלָלִין וְנִפְרָטִין. לֵיי דֶה מִילָּה. לְחַייְבוֹ בְּקָרְבָּן. הָיוּ בְיָדוֹ ד' מִינִין. ב' מִינִין בִּפְרוֹטָה ב' מִינִין בְּב' פְרוֹטוֹת. אֲפִילוּ כֵן נִכְלָלִין וְנִפְרָטִין. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וְשׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה לַכֹּל חָתַם. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. לֹא חָתַם אֶלָּא בִשׁאֵילַת שָׁלוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. שׁוֹאֵל אֲנִי בְשָׁלוֹם פְּלוֹנִי. חֲזָקָה לַכֹּל חָתַם. אֵי זֶהוּ כְלָל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלֹנִית וּפְלוֹנִי פְלֹנִית. אֵי זֶהוּ כְלָל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אָנוּ פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְגָֽרְשִׁין נָשֵׁינוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. אָמַר רִבִּי זֵירָא. מוֹדֶה רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם הִזְכִּיר גֵּירוּשִׁין לְכָל אַחַת וְאַחַת שֶׁצָּרִיךְ לִיתֵּן טֻפּוֹס וְעֵדִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. 26b חֵילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מֵהָדָא. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה לָזֶה קָרְבָּן לָזֶה קָרְבָּן. צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד׃ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה כָתוּב טֻפּוֹס לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים לְמַטָּה. אֶת שֶׁהָעֵדִים נִיקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא. דגיטין שם נמי מסייעה לר' יוחנן דקתני היה כתוב טופס לכל אחת והעדים למטה אינו כשר אלא אותו שהעדים נקראין עמו דמשמע דוקא בכה''ג הוא דהוי פרטא אבל אם לא היה כתוב טופס לכל אחת אלא שאחר שכלל כל השמות כולן השלים הטופס אע''פ שהזכיר שם כל איש ואשה ביחד בפני עצמו כללא הוי וכולן כשירין:

שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן. כל א' וא' הוי נדר בפני עצמו וצריכין פתח לכל א' וא' אבל אם לא הזכיר קרבן לכל א' כנדר אחד הוי וא''צ אלא פתח אחד לכולו דנדר שהותר במקצתו הותר כולו והיינו סייעתא לר' יוחנן דלענין גירושין נמי כן הוא:

חייליה דר' יוחנן. דאמר שכל זמן שלא הזכיר גירושין לכל אחת הוי כלל וראיה לדבריו מן הדא מתני' דתנינן בנדרים פ''ט:

מודה ר' יוחנן שאם הזכיר גירושין לכל אחת ואחת. איש פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש לפלונית דהוי כל אחד גט בפני עצמו וצריך הוא להשלים הטופס של כל גט וגט ולחתום העדים אחר כל אחד ואחד דלא אמר רבי יוחנן דבווי''ן כללא הוי אלא דוקא היכא דכתב איש פ' מגרש לפ' ופ' לפ':

אי זהו כלל לריש לקיש. דוקא אם כתב אנו פלוני ופלוני מגרשין נשינו במקום פלוני שהזכיר וכלל כל האנשים ביחד והנשים בפני עצמן יחד אבל אם כתב שם כל איש ואשה ביחד לאו כללא הוי דמיחשב כל גט וגט בפני עצמו ונמצא גט האחרון מפסיק ואין העדים מעידין אלא עליו ור''ל נמי לטעמיה אזיל דס''ל דאין חילוק בשאילת שלום אם כתב בוי''ו או בלא וי''ו דהוי''ו לא מעלה ולא מוריד:

איזהו כלל. ומפרש להמתני' אליבא דפלוגתייהו דלר' יוחנן הא דקתני התם חמשה שכתבו כלל כגון שכתב איש פלוני מגרש פלנית ופלוני לפלנית דאע''ג שפרט והזכיר שם כל איש ואשה לכל אחד ואחד אפ''ה כלל הוי משום דכתב ופ' לפ' בוי''ו והוי מוסיף על ענין ראשון כמו שאמר בשאילת שלום:

ר''ל אמר. אפי' שואל בלא וי''ו אמרינן על הכל חתמו והגט כשר:

שואל אני. בלא וי''ו ענין בפני עצמו הוא ומפסיק ואמרינן דעל שאילת שלום חתמו ולא על הגט ופסול:

דאמר ר' יוחנן. בפ''ט דגיטין בהל' ז' אמתני' דתנן התם חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית והעדים מלמטן כולן כשירין וינתן לכל אחת ואחת וגרסינן עלה שם א''ר יוחנן בשם ר' ינאי ושואל אני בשלום פלוני. אם כתב שאילת שלום אחר הגט והעדים מלמטה:

א''ר יוחנן דברי ר' יודן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות. משום דהא דתנן במתני' אין לך בידי חטין ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת כר' יהודה אתי' דאיהו ס''ל בכה''ג פרטא הוי כדאמר לקמן וכן גרסינן להא בקידושין פ''ב הלכה א' גבי התקדשי לי בזו ובזו דקאמר מאן תנא ווי''ן ר' יודה דאמר גבי שבועה ולא לך ולא לך דפרטא הוי וחייב קרבן על כל אחד ואחד וכן בווי''ן דחטין ושעורין וכוסמין וקאמר ר' יוחנן דלדברי ר' יהוד' משכחת לה דלפעמים נכללין הן דלא הוו אלא כללא ואינו חייב אלא בקרבן אחד ופעמים פרטא הוו ומביא שלשה קרבנות דחייב על כל אחת ואחת כדמפרש ואזיל:

היך עבידא. ובקידושין כתבתי דה''ג פרוטה שליש חטין פרוטה שליש שעורין פרוטה שליש כוסמין נכללין בקרבן אחד נפרטין לשלש' קרבנות פרוטה חטין פרוט' שעורין פרוט' כוסמין. וכלו' אע''ג דלר' יהודה חייב על כל אחד ואחד מ''מ היכא דאמר לו שליש פרוטה מכל מין ומין יש לי בידך נכללין הן דהא על פחות מפרוט' לא מחייב אלא דפרוטה מכולן מצטרפת ולחייב בקרבן אחד ואם אמר פרוטה מכל מין ומין בהא הוא דפרטא הוי וחייב בשלשה קרבנות. ונראה לקיים גירסת הספרים וה''פ דברי ר' יהודה נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות. הא דאמר ר' יהודה דחייב קרבן על כל אחד ואחד פעמים מצינו דכללא הוא אליביה מאי דסבירא ליה ואינו חייב אלא בקרבן אחד וכגון דאמר בלא ווי''ן שבועה חטין שעורין כוסמין אין לך בידי דהוי כלא לך לא לך דאמרינן לקמן דזהו כללו של ר' יהודה ונפרטין בשלשה קרבנות היכא דאמר בוי''ו כדתנן במתני' חטין ושעורין וכוסמין דבהא קאמר ר' יהודה דפרטא הוי וחייב בשלשה קרבנו':

היך עבידא. באיזה אמרתי לך דפעמים כללא הוי ופעמים פרטא הוי:

פרוטה חטין ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין. אם יש פרוטה מכל מין ומין:

נכללין בקרבן אחד ונפרטין לשלשה קרבנות. כלומר בהא פשיטא לן דלפעמים כללא הוי וקרבן אחד הוא דמחייב וכדפרישית דהיינו אם אמר בלא ווי''ן ולפעמים פרטא הוי היכא דאמר בווי''ן וחייב על כל אחת ואחת:

פרוטה שליש חטין וכו'. אלא הא הוא דמיבעיא לן אם אין בידו אלא שליש פרוטה מכל מין ומין מהו שיצטרפו כולן לפרוטה:

אפי' כן נכללין ונפרטין. וקאמר הש''ס דאע''ג דאמרינן דבפרוטה מכולן מצטרפת לאו בכל מקום מצטרפת אלא דלפעמים נכללין ומצטרפין הן ולפעמים נפרטין ואינן מצטרפין כדמפרש ואזיל:

ליידא מילה. לאיזה דבר קאמרת דנכללין ונפרטין הן:

לחייבו בקרבן. כלומר לענין חיוב קרבן אם לחייבו בקרבן או לא ואיפכא הוי הכא דהיכא דאמר בווי''ן דאז הוו כללא מצטרפין הן פחות פחות מפרוטה מכל מין ומין לפרוטה וחייב בקרבן אבל היכא דאמר בלא ווי''ן נפרטין הן ואינן מצטרפין ופטור מקרבן:

היו בידו ארבע מינין. ושני מינין מהן בפרוטה ושני מינין בשתי פרוטות:

אפי' כן נכללין ונפרטין. כלומר בכה''ג נמי פעמים כללא הוו ופעמים פרטא הוו ולענין שיתחייב בקרבן אחד או ביותר וזה נמי אם אמר בווי''ן או בלא ווי''ן וקמ''ל דכמו דאמרי' דלר' יהודה פעמים הוי כללא לחייבו בקרבן אחד ופעמים הוי פרטא לחייבו בכמה קרבנו' הכי נמי אמרינן איפכא לענין צירוף פחות פחות מפרוטה דפעמים הוי צירוף היכא דאמר בווי''ן דכללא הוי ופעמים אין מצטרפין היכא דאמר בלא ווי''ן דפרטא הוי:

דאמר ר' יוחנן. השתא קאמר והיכא איתמר הא דלר' יהודה לענין לחייבו בקרבן א' או יותר אמרינן דבווי''ן הוי פרטא ובלא ווי''ן כללא הוי אהא איתמר:

חזקה לכל חתם. בהא אמרינן דעל הכל חתמו העדים דוי''ו דושואל מוסיף על ענין ראשון הוא וחתימת העדים קאי גם על הגט וכשר:

אית' חמי. ומתמה הש''ס ואמאי לא מיצטרפי אילו היו בידו כמה מינין בפרוטה ודאי מצטרפין הן זה עם זה לחייב עליהן דסוף סוף יש פרוטה בידו:

הלכה: אָנַסְתָּה וּפִיתִּיתָה אֶת בִּתִּי כול'. רִבִּי זֵירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן עִיקָּר תְּבִיעָה קְנָס. לְדִבְרֵי חֲכָמִים לָאו. אָמַר רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ קְנָס בּוֹשֶׁת וּפְגָם. דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּתוֹבְעוֹ בּוֹשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. רַבָּנִין אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ ג' דְּבָרִים. דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּתוֹבְעוֹ דָּבָר אָחָד. רִבִּי זֵירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּפֵירוּשׁ שָׁמַעְתָּ מֵרִבִּי יוֹחָנָן אוֹ מִמִּלְּתֵיהּ. אָמַר רִבִּי יָסַי. דְּסָבַר כְּרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי מָנָא. וַאֲפִילוּ דּוּ סָבַר כְּרִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּתוֹבְעוֹ דָּבָר אָחָד. בְּרַם הָכָא בְתוֹבְעוֹ ג' דְּבָרִים. אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עֲלֵיהֶן אֶת הַקֶּרֶן. מְנַיִין תַּשְׁלוּמִי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבְּעָה וַחֲמִשָּׁה הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֘ לַשֶּׁ֒קֶר֒. לְמוֹצִיא שֵׁם רַע לָאו קְנָס הוּא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְאָמַר. בְּמִגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ש היא דאמר במגבה הדבר תלוי. פלוגתייהו דר''ש ורבנן בכתובות פ''ד הלכה ב' בעמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין וכו' ר''ש אומר לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה ומפרש התם דרבנן סברי בעמידת ב''ד הדבר תלוי ועבדין ליה כמלוה דמשעת העמדה בדין מלוה מן התורה עליו ור''ש סבר במגבה הדבר תלוי עד שתובעו וגובה ממנו ועבד ליה כמעשה ב''ד דלא הוי ממון להוריש לבניו. והתם בקנס דאונס ומפתה מיירי וה''נ לענין מוציא שם רע ומפרשינן דהכי במאי עסקינן שעמד עמו בדין ודקאמר ר''ש היא כלומר לר''ש שפיר דקאמרת דקנס הוא ולא משכחת לה דליחשב כממונא אבל לרבנן משכחת לה דלאחר שעמד בדין נעשה כמלוה עליו וממונא הוא דכפר ליה:

למוציא שם רע לאו קנס הוא. דבשלמא תשלומא כפל וד' וה' משנינן דמשום קרנא קאמר כדאמרינן במתני' לקמן וכן אונס ומפתה כדאמרן משום בושת ופגם אלא מוציא שם רע אמאי חייב והא לאו ממונא כפר ליה:

אין לי אלא דברים וכו'. בריית' היא בת''כ והתם גריס ת''ל ומעלה מעל בה' ריבה:

דברי ר''ש וכו'. דברי ר' יסא הן שהשיבו לר' מנא דמשום הכי קאמינה דסבר ר' זירא כרבנן דבי מדרשא דמסתבר טעמייהו באוקמתא דמתני' דדברי ר''ש הן דוקא בתבעו דבר אחד הוא דאמרינן דדעתי' אקנסא ברם היכא דתבעו שלשה דברים ר''ש נמי מודה דבושת ופגם בכלל ועכ''פ ממונא כפר ליה ולא מסתבר לן לחלק בין אמר קנס בתחילה או לבסוף כדר' אילא. א''נ דמסקנת דברי ר' מנא הן ובתמיה מיתפרשא וכלומר מאי חזית דבעית מימר דר' זירא ניחא ליה טפי פירושא דרבנן דבי מדרשא והלכך הוא דבעי אם בפירוש אמר ר' יוחנן הכי הא אפי' דהוא סבר כר' אילא נמי שייך הבעיא דיליה ואדרבה טפי ניחא לן פירושא דר' אילא דקמ''ל דאיכא סברא לחלק בין תבעו הקנס בתחילה או לבסוף דאלו לרבנן דבי מדרשא דקאמרי דברי ר''ש בתבעו דבר א' ברם הכא כלומר לדברי חכמים בתבעו ג' דברים בתמיה דהא פשיטא היא ומאי קמ''ל במתני':

אמר ר' מנא ואפי' דהוא סבר כר' אילא. כלומר מהיכא קדייקת לה דס''ל לר' זירא לפרש המתני' כרבנן דבי מדרשא ואפי' דהוא סבר לה כר' אילא דמפרש דלמר בתבעו קנס בתחילה ולמר בתבעו בשת ופגם בתחלה נמי לא פליגי לדינא ולפיכך הוצרך לשאול אם בפירוש שמע מר' יוחנן דמפרש דפליגי כדי לידע הלכה דלר' יוחנן דפליגי א''כ כחכמים קי''ל אפי' באומר סתם אנסת או פיתית בתי:

אמר ר' יסא דסבר כרבנן. כלומר מדבעי ר' זירא הכי ש''מ כרבנן דבי מדרשא ס''ל דלא מוקמי להמתני' באמר לו אנסת או פתית סתם ולא אמר מידי מה דתבע ליה דבהא מודו חכמים לר''ש ומשום דהלכה כחכמים דמתני' מדייק ר' זירא לידע אם אמר ר' יוחנן בפירוש הכי או לא:

ר' זירא. דשמע מר' יסא בשם ר' יוחנן להא דלעיל ושאלו אם בפירוש שמע מר' יוחנן דמפרש דפליגי ר''ש ורבנן ואפי' בתובע סתם אנסת או פתית את בתי מיירי או ממילתיה דאמר ר' יוחנן שמע ליה מכללא:

רבנין. דבי מדרשא מפרשי דלאו בתבע בפירוש מיירי וה''ג דברי ר''ש בתבעו דבר אחד דברי חכמים בתבעו שלשה דברים והכי הוא לקמן. אם תבעו סתם תן לי הדבר שאתה חייב לי ליתן מסתמא לקנסא קא תבע דמידי דקייץ הוא ודברי חכמים הן בתבעו תן לי שלשה דברים שאתה חייב דכיון דאיכא בהו בושת ופגם ממונא כפר ליה ולא פליגי:

ר' אילא. מפרש דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ודברי ר''ש הן בתובעו קנס ובושת ופגם דכיון דמעיקרא קאמר לתביעת קנס היא עיקר תביעתו ודברי חכמים הן בתובעו מעיקרא לבושת ופגם ולבתר אמר קנס:

גמ' דברי ר''ש עיקר תביעה קנס. כדפרישית במתני' ולדברי חכמים לאו הכי ס''ל אלא עיקר תביעה בושת ופגם היא:

משנה: אָנַסְתָּה וּפִיתִּיתָה אֶת בִּתִּי וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִיתִּיתִי. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָיב. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר שֶׁאַינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ 27a מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

משלם בושת ופגם על פי עצמו. הלכך ממונא כפר ופלוגת' דר''ש ורבנן מפרש בגמר' דר''ש סבר כי אמר ליה אנסת או פתית את בתי קנסא קא תבע מיניה דלא שביק אינש מידי דקייץ והיינו קנס שדמיו קצובין חמשים כסף ותבע מידי דלא קייץ וזהו בשת ופגם הלכך קנסא כפר ליה ופטור ורבנן סברי בשת ופגם קא תבע ליה דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר הלכך כי כפר ליה ממונא כפר ליה וחייב והלכה כחכמים:

מתני' שאינו משלס קנס על פי עצמו. וכיון דכי אודי לא מיחייב כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source